מנסרת קילומטרים

התכנסנו כאן היום לדבר על אחד הדברים שאני הכי אוהבת במקצוע שהם... הניסורים!!!

בפעם הראשונה שלקחתי מסורית לידיים בלימודי הצורפות שלי (זה היה מזזמן...) היה לנו תרגיל לנסר קווים ישרים. כמו ילדה טובה עשיתי את התרגיל כפי שנתבקשנו, ולפתע עוצר המורה לידי ואני רואה שהוא מביט בי עובדת דקות ארוכות מבלי לומר מילה, ואז שואל אותי "תגידי, את מודטת?". באותו זמן לא ממש היתי מודטת כפי שאני מודטת היום, ולא הבנתי את השאלה שלו. "לא" עניתי. "שמעי, הקווים שלך ישרים כל כך, בתור תרגיל ראשון, ובכלל, אני המום".

מאז אותו תרגיל קרו עוד כמה דברים מענינים בלימודי הצורפות שלי, אבל ת'עכלס לקח לי זמן להבין שניסור זו אולי הפעולה האהובה עליי במקצוע כולו. למה? אולי בדיוק בגלל השאלה ששאל אותי המורה לצורפות. זה זמן שאני נכנסת לשקט גדול, ועפה ביצירה, בטוחה בדרכי ויודעת שמה שאני משרטטת על המתכת תיכף יקבל חיים וצורה.

כמו בצריבה אני אוהבת לשלב את האהבה שלי לציור עם הטכניקה עצמה. אני לרוב מציירת על המתכת ומנסרת את הציורים שלי. לפעמים אוהבת לנסר ולהשאיר חלל בין הניסורים, ולפעמים אני אוהבת להלחים את הניסור לפלטה ואז להשחיר את הכסף שנמצא מתחת ובכך יוצרת מעין תבליט של הניסור. הכל תלוי בעבודה הספציפית.

מצרפת לכם כמה תכשיטים שיצרתי בניסורים. כולם בעבודת ידי, פרי רעיוני, דמיוני. וכמה כיף היה לי ליצור אותם. בהזדמנות זו רוצה להגיד תודה לכל מי שתומך באמנות שלי ומאפשר לי להגשים חלומות.
x

#{title}

#{text}

#{price}